1. יומנו של מסעדן, פרק שישי ואחרון! שיחולק לשני חלקים:
א. רקע ואיך התגלגלתי.
ב. היום יום של חיי מסעדן או בעצם היום יום שלי.
חלק א -
והפעם פרק אישי, הנחתום יעיד על עיסתו...
כמעט כל הטבחים שלי אריתראים.
אנשים מדהימים.
ערכיים. חרוצים.
כמי שעובד איתם כבר 12-13 שנה אני מכיר את מה שהם עוברים. את הפוליטיקה הפנימית. את ההשפלה היום יומית שהם חווים פה כחסרי מעמד. את הגזענות. את האפליה. אפילו מספר זהות אחד אין להם.
בביטוח לאומי הם רשומים עם מספר אחד.
האיש הזה שבתור מח״ט אמר לי שהוא היה מעדיף 21 הרוגים מאשר איך שהדברים נראים!
האיש הזה שהעדיף שאמות אני ועוד 20 חיילים שלי מאשר להתמודד עם איך שדברים נראו בתקשורת.
האיש הזה שאין בו גרם של מנהיגות.
האיש הזה מעז להטיף למישהו על משהו?
אפס
רפיח תהיה שם גם מחר יא חבורת מטומטמים!!
אם נרצה להיכנס ניכנס.
זו פאקינג עזה. זה פה. מעבר לאף.
איך אתם אוכלים את החרא הזה??
עד הניצחון! איזה ניצחון??
ניצחון מוחלט! מפגר, הפסדת כל כך בגדול בשביעי לאוקטובר.
עכשיו, תשחרר את כל מי שאפשר. כן, בכל מחיר. כי אין מחיר להפקרה!!
ימים שחורים, ממשלה אפלה
חומת מגן 2 הוא מכריז.
בן אדם שלא נלחם מימיו.
שלא חווה את מחיר המלחמה.
שלא הרג
שלא נהרג
בלי לעניד עפעף הוא מכריז על מלחמה.
את הטלפון מצ'יקו באותו ליל סדר לא אשכח לאעולם.
החודש הזה שהרגנו ונהרגנו יהיה תמיד חלק ממני.
מלחמות לפעמים הן בלתי נמנעות.
התחלתי את המלחמה בכעס עצום.
על הצבא
על ההפקרה
על המודיעין
על הממשלה
בשבוע האחרון אני במילואים.
נגלה מולי גוף שחייב ניעור מטורף. גוף עייף. עצוב. כבד. אדיש. רקוב.
התחושה של הכעס התחלפה בתחושת שליחות.
ליום שאחרי.
תחושת תיקון שחייב לבוא.
הוא מרים ידיים והם פאקינג יורים בו?????
וזה לא משנה שבסוף מדובר באזרח שעזר בנטרול האירוע.
זה ממש לא משנה.
הם פאקינג יורים באדם שמרים את ידיו לכניעה.
פלאנגות. זה מה שנשאר מאיתנו
היום לקוחה ביקשה להחזיר מנה כי היא דמיינה אותה אחרת,
אמרתי לה שגם אני דמיינתי את החיים אחרת.
שאלה אותי מה הקשר?
שנינו נצטרך להתמודד עם התוצאות והאכזבה עניתי.
לך לפחות היה תפריט שאם היית קוראת אותו היית יודעת למה לצפות.
החיים לעומת זאת? או החיים
אני כבר לא מתקשר למשטרה,
אין טעם. הם לא מעוניינים להגיע. הם יודעים שאין להם מה לעשות ומעדיפים פשוט למרוח את הזמן ולהתקשר אחרי חצי שעה לשאול אם היא (לפעמים זה גם הוא) עוד שם.
לא חבר, עברה חצי שעה, היא כבר חירבה את המקום. היא כבר לא פה.
זו לא אצבע בעין
זה לא לעשות דווקא
זה להילחם על החיים שלנו. על החיה ותן לחיות.
לא תכבדו אותנו לא נכבד אתכם.
תנסו לרמוס ולהשמיד ולהשפיל אנחנו לא נשפיל מבט!
אם עצוב לי שהגענו לזה? מאוד מאוד עצוב!
אני יודע שהמהלך הזה פגע גם בחברים קרובים שלי. ועל זה סליחה.
יומנו של מסעדן, ממשיכים…
והפעם אחרוג ממנהגי ואקשיב לבקשת הקהל..
אז לבקשתכם הפעם אדבר על תימחור! איך, כמה ולמה לעזעזעל כל כך יקר?? ויקר!ֿ
אני משתדל להיות הכי שקוף, הכי כנה. אבל שוב אומר שכל שאשתף נכון אך ורק לעסק שלי וזו דעתי ודרך ההתבוננות שלי בלבד.
יאללה, מתחילים -
⬅️
על דבר אחד אפשר להסכים פה?
על זה שישראל נמצאת היום בתקופה הביטחונית והמדינית במקום הכי גרוע שהיינו מעולם?
או שאשכרה יש פה אנשים שמרגישים שישראל נמצאת בתקופה טובה?
יומן מילואים, ממשיכים
מה אגיד,
הצבא לא השתפר. בכלום.
אותן רעות חולות.
אתם נגדים שמנהלים את הבסיסים שבטוחים שהם אלוהים. שאין להם שום הבנה שהמטרה של כולם משותפת.
עסוקים בענייני כבוד עלוב.
שישי צהריים,
המקום מלא. רשימת המתנה.
שולחן של חמישה צעירים מתיישבים.
שלושה מזמינים קפה קר. שניים לא מעוניינים להזמין.
ואז אחד מהם פשוט הלך ל ampm הצמוד וחזר עם שני בקבוקי בירה, (אחד מהם גולדסטאר שקיים אצלי בקפה) ושקית מאפים.
התחיל לאכול.
שיפעילו צו 8, היום. מחר. בעוד שבו��יים. אל מי יתקשרו? לסמורטיץ? לבן גביר? ליאיר? או ששוב אנחנו נקבל את הטלפון מה ספר החסום שכולנו יודעים מי עומד מאחוריו. ושוב, בלי לשאול שאלות ניפרד מהחיים ונתייצב. אנחנו, הבוגדים. אנחנו סמרטוטי הריצפה על פי שיקלי. אנחנו
אני פשוט לא מצליח להבין איך אנחנו הגוש ״הליברלי״ שדוגל בקנאות בחיה ותן לחיות אבל בפועל אין בנו שום סובלנות לאחר ולשונה.
פשוט לא מצליח להבין למה זה מפריע למישהו שהתפילה נעשית בהפרדה?
זו האמונה שלהם. זו המסורת. זה לא שמישהו התכוון להתפלל איתם וההפרדה הזו הייתה כמו עצם בגרון בשבילו
יומן מילואים מתחיל עכשיו…
כבר השלמתי שזהו, שלא צריכים אותי.
שאשאר בעיר. בעסק. אגרום לאנשים לחייך בתוך הגיהנום. שזו תהיה התרומה שלי.
ואז הערב משום מקום הודעה.
נקלטת. תעדכן מתי מתייצב.
להגיד שהבטן לא התהפכה? התהפכה!
בצוות שלנו יש ימנים. שמאלנים. דתיים. חילונים. מושבניקים. קיבוצניקים ורחמנה לצלן אפילו עירונים.
מעולם לא הסכמנו על דבר.
עד היום,
על מה שהיה פה ב 36 שעות האחרונות צריך לזיין אותם בכל הכח. שהם מעולם לא ישכחו את המכה הזו.
כמו שאנחנו לא נשכח את ה 7 לאוקטובר 2023
הבן של אייזנקוט לוחם במגלן יהי זכרו ברוך
הבן של אפי איתם קצין באגוז
הבן של אשכנזי לוחם באגוז
הבן של מרים פרץ לוחם בסיירת גולני אחרי ששניים מאחיו ששירתו באותה יחידה נהרגו
ועוד בנים רבים רבים מכל צד של דעות. מכל רקע ומגזר. יחד. כולם!!
איזה טימטום זה מלחמה.
איזה טימטום זה להילחם.
איזה טימטום זה למות בן 20 או בן 30
או בן 40 עם ילד בן שנה שלא יידע מי היה אבא שלו.
שיגדל על סיפורי גבורה מצוצים מהאצבע. כשכל החברים יגחכו בכל הזכרה בצד.
ברגע שפתח את הבירה באתי אליו ודרשתי ממנו לקום ולעזוב את הקפה.
הוא לא התווכח, קמו והגדילו לעשות לקחו איתם את הכוסות שהם מזגו את הבירה.
כן, הוא מזג את הבירה שקנה ב ampm לכוס שלנו.
באמת שאין גבול לחוצפה.
קיבלתי עכשיו הודעה מלקוח,
התבאס על השירות,
ישב, אף אחד לא ניגש. המלצרים עמדו בעמדה ודיברו בינהם.
בשביל לקבל יחס היה צריך לקום ולהודיע שהיי, אני פה!!
הוא לקוח וותיק לטענתו, אומר שפעם זה לא היה ככה.
ולמה אני מתבאס? כי הוא צודק!!
@yehodavald
ציר פילדלפי
ציר פילדלפי
ציר פילדלפי
כמה חברים נהרגו לך על הציר המזוין הזה??
כמה חברים איבדו את שפיותם כשחיפשו את שכריות הגופות של חבריהם??
בשביל שפאקינג תחיו שם על חופי עזה.
אפסים!!!!
פשוט לא מבין למה אני מחוייב לכבד תשלום במזומן?
כמו שעסקים לא מכבדים כרטיסי אשראי מסוימים כי העמלה גבוהה מידי אני לא מעוניין לכבד מזומן.
העמלה גבוהה מידי!
השטרות המזויפים
הפריצות לעסק
ההתעסקות עם הפקדות ועודף.
פשוט נשבר לי מהכסף המלוכלך הזה.
בשש בבוקר,
באמצע הריצה אפי טריגר הודיע על חלל נוסף שהותר לפירסום,
סרן לירון שניר בן 25, מפקד צוות בסיירת גולני,
בשניה הלב נפל, העיניים התמלאו דמעות ועצב,
וכאילו בלי סיבה אמיתית.
כי לא הכרתי את לירון,
אני לא מכיר כבר את המפקדים והחיילים שביחידה.
הנאצים מהחמאס עשו טעות אחת קריטית!
הם שינו לנו את תפיסת הערכים!!
את איך שאנחנו תופסים ערכיות.
יש לי כל כך הרבה דוגמאות על החלטות ערכיות שעשיתי במהלך השירות המבצעי,
אין לי שום ספק שבפעם הבאה שאתקל בדילמה כזו אחליט 180 מעלות מאיך שהחלטתי אז.
הכפפות הורדו.
כשאתה לחוץ ומפחד אז היד שלך קלה על ההדק,
כשאתה במלחמה ולפני יממה נהרגו לידך 10 חברים ליחידה אז היד שלך קלה על ההדק,
כשאתה לא מיומן והצבא הזניח אותך ואת חברייך בעשר, חמש עשרה שנים האחרונות והפך אותך לכלב שמירה ופתאום שלח אותך למלחמה אז היד שלך קלה על ההדק.
פרצו לנו למשרד הלילה,
גנבו כספת עם כמה ימי הפקדה בתוכה כולל פדיון סופש.
שברו שני חלונות
נזק של עשרות אלפי שקלים
שכנים התעוררו ואף התעמתו איתם, לא הזיז להם את קצה הזרת. אפס מורא ופחד.
משטרה הגיעה מאוחר מידי. הם כבר מזמן לא היו פה.
לוחם לא נרצח!!!
לוחם נופל בעת מילוי תפקידו!
אזרחים נרצחים.
נרצחו פה מאות
ואיתם נפלו מאות לוחמים שחירפו את נפשם. שהיו שם בשליחות מדינת ישראל.
שידעו שהם מסכנים את חייהם מתוך בחירה להתנדב לשירות משמעותי.
חייל, לוחם נפל בעת מילוי תפקידו. הוא לא נרצח!
מספיק עם זה
שמישהו יסביר לי רציונלית,
איך ולמה הוא מאמין שמדינת ישראל תמשיך להתקיים עוד 20-30 שנה מהיום.
כלכלית
חברתית
מדינית
כל מי ששולח אותנו את "השמאלנים" לאירופה אם לא טוב לנו, צודק.
לאט לאט יעזבו רבים רבים.
משלמי מיסים,
משרתי מילואים,
דיייייייייייי
עוד ילד שלא יתאהב
שלא ישבר לו הלב. שלא ישבור לב.
עוד ילד שלא יחייך
עוד ילד שלא יעשה טיול אחרי צבא.
עוד ילד שרק נשאר לנחש מה היה ומי היה הופך להיות.
עוד ילד והלב נשבר.
נקודות כינוס לפני כניסה.
כל בוקר מתחיל אותו דבר,
היום נכנסים. וודאי!
אז מכנסים את הצוות,
עוברים שוב על המשימה,
קובעים לו"ז,
המתח והפחד מתחילים לעלות בעצמות,
הפה נעשה יבש, המחשבות נודדות.
כל אחד מתמודד אחרת.
אחד מנקה את הנשק.
אחד מספר בדיחות שחורות.
חשבתי ואני חושב שביבי אינו ראוי להיות ראש ממשלה,
שכמנהיג הוא רופס ושומר על סטטוס קוו תמידי. אפס ניסיונות לשנות את העתיד באמת.
שכל מעיניו מופנים להמשך ישיבתו על כס ראש הממשלה. שמקבל החלטות על פי דעת קהל ולא כמנהיג עם ראייה היסטורית.
יומנו של מסעדן – קצת תובנות על העבודה עם "וולט"
שנים נמנעתי מלעבוד עם וולט.
הייתי פריבילג. לא הייתי צריך אותם. הייתה עבודה מאוד יפה תמיד. היינו ריווחים. ולא חשבתי שנכון להכניס משלוחים. מי שרוצה אוכל בלקחת היה מתקשר או מגיע ואוסף עצמאית. ככה נשאר הקשר האישי.
כשאתה יוצא לקרב,
אתה לוקח בחשבון
שהנפש תחזור אחרת
אולי גם הגוף
ואולי בכלל לא תחזור.
(כתבתי על התחושות של הלפני בשיטחי הכינוס)
אבל זה התפקיד שלך. להילחם. על הבית.
תמיד הייתי מוכן לסכן את עצמי. לדעת שאכנס לקרב.
אבל אף פעם לא הסכמתי להיכנס לנגמש.
סיכום מילואים גם אם באופן רשמי עדיין לא משוחרר..
הצבא לא היה צריך אותי, ממש לא. אבל בדיעבד אני ממש הייתי צריך אותו. עוד פעם אחת. לסגור מעגל.
לקבל הבנה.
לחזור אחרי שנים לאזור שנמנעתי לחזור אליו. ללבוש מדים. לשאת נשק. לירות (כמו אופניים, מסתבר שלא שוכחים מיומנויות).
מדינה שמצדיקה אגרופים לפרצוף של בן 18 בזמן שהוא מוחזק על ידי 2 שוטרים שהם לא בדיוק נמושות.
מדינה שבה השר לביטחון לאומי הוא אדם שלא גויס לצבא עקב השתייכות לארגון טרור.
מדינה שאותו שייך לארגון טרור בעברו הוא מתווה הדרך של אותה משטרה אלימה ועלובה.
זו מדינה בהתפוררות!!
לתפארת…
רק מי שהיה בצבא מבין ויודע כמה המערכת הזו היא מטומטמת.
כמה שום דבר לא מפתיע.
גם לא סיפור מפגר על חייל שהלשין על חברים שלו שחיממו נקניקיות בשבת וכעונש הם הוכנסו למעצר.
אצלנו חייל כזה לא היה חוזר הביתה שלם.
התחתית. לינקולן 9 תל אביב.
ובאמת אין לי רצון ללקוחות שכמותך שבלי להניד עפעף שמחים לפגוע בפרנסה של עסק.
לצערי אני מחוייב לקבל מזומן על פי חוק וכך אמשיך.
אבל עדיין אפשר לשאול שאלה שבעיני היא לגיטימית בעיקר אחרי עוד לילה שבו פרצו לי לעסק.
משפט השדה שנעשה בתקשורת נגד ברק חירם לא נותן לי מנוחה,
מספר האנשים שהיו בזמן אמת באירוע הזה הוא אפסי,
מספר האנשים שחוו מה זה להיות מפקד בזמן לחימה הוא אפסי.
כמות ההחלטות שמפקד צריך לקבל היא לפעמים בלתי אנושית, בעיקר שעל הכף ניצבים חיים.
של החיילים שלך. שלך. של האויב.
באור ראשון חצינו את הגבול חזרה,
את הדרך חזרה עשינו כמעט בריצה,
היה לי ברור שאני לא נשאר ולו עוד לילה אחד בפנים,
אחרי 10 ק״מ חברנו לכמה נגמשים, על נגמשים אני לא עולה אלא אם אני גופה.. אבל את הציוד שלנו לא הייתה לי שום בעיה לשים עליהם.
לפי כמות הטלפונים שבודקים אם אנחנו פתוחים נראה שיהיה טירוף היום,
במציאות זה יהיה יום חג רגוע כמו כל שנה.
אבל שמחים להיות פשוט פתוחים.
סוג של שיגרה.
לא כשרים. גם לא לפסח.
חג שמח
הם מתו סתם!!
הם מתו לשווא!!
ארבעה חיילים שהתגייסו אחרי שהמלחמה התחילה. מה הם עשו שם?? מי חשב שהגיוני שהם ייכנסו ולא משנה לאיזו משימה.
חמישה לוחמים, מירי טנק. כי הוא זיהה קנה. בלי שום סכנה ממשית לכוח הטנק. רק בגלל יד קלה על ההדק.
פאקינג נכנסו לנו למדינה,
השתלטו על קיבוצים,
רצחו תינוקות נשים וגברים,
רצחו מבלים שרק יצאו לרקוד,
טבחו בכוחות ביטחון מועטים שכן הגיעו לעשות את תפקידם,
וממקום של מדינה שחוותה את הזוועה הכי גדולה שאפשר לדמיין, הצלחנו להפוך למוקצים ושנואים על ידי כמעט כל העולם.
אתם יודעים למה ב 18 באוגוסט?
ולא למשל מחר? אהה. כי מחר שבת. בשבת לא תהיה רכבת.
אז למה לא ביום ראשון, 6 לאוגוסט??
כי רק ב 18 הצליחו לתאם את הטקס.
אם חיכינו 7 שנים, מה זה משנה שבועיים.
איזה אפסים מנהלים את המדינה הזו!!
פתחנו היום את התחתית,
הכי בקטנה.
קפה וסנדוויצ׳ים בטייק אוואי.
בלי מטבח.
זה הרגיש כמו קבוצת תמיכה.
כולם הגיעו עם עיניים אדומות מבכי.
כל אחד סיפר על החבר שלו שנהרג. שנעדר. ששבוי.
לא רציתי להיות שם. רציתי להיום שם בדרום עם נשק. לחשוב שכאילו אני הייתי עוזר במשהו. אני יודע שלא.
כל האפסים צועקים לנקמה, חומת מגן 2 הם רוצים.
גירוש משפחות. הריסת בתים. סגרים. מחסומים. לזרוק לים את כולם אם רק יכלו...
אז הנה השקל העלוב שלי על מה שקורה פה:
חומת מגן נחשב למבצע מוצלח מאוד
הוא הגיע אחרי גל פיגועים בלתי אנושי
אוטובוסים
מטענים
עשרות הרוגים
גם אתם לא סולחים לעצמכם שלא הייתם שם?
בשביעי לאוקטובר.
שלא הייתי שם עם נשק.
שלא נלחמתי.
שנתתי יד להפקרה.
ואין בתחושות האלו שום היגיון.
ועדיין הן אוכלות אותי מבפנים.
שלא הייתי שם
שלא היינו שם
סליחה שהפקרנו!
ראיתי את הסרטון של הבחור שניטרל את המחבל.
שמעתי את הביקורת ואת הגינויים על הכדור השני והשלישי והרביעי.
קראתי אפילו ההשוואה לאלאור אזריה.
אין פה שום דבר להשוות בין זה לארוע אזריה. כלום ושום דבר.
הבחור פה ניטרל בזמן אמת מחבל שדוקר בסכין ומנסה להרוג.
אני פשוט לא מאמין לו למילה,
אני פשוט לא מאמין שהוא רואה את טובת המדינה לפני טובתו האישית. שהיום היא אחת ויחידה. להישאר בשלטון. להימנע מהדיו.
פשוט לא מאמין שזה ראש הממשלה שלנו.
ואל תזיינו לי את השכל על אלטרנטיבות. שיילך. היום. עכשיו. הרגע.
לנראות המקום יש משקל. לניקיון המקום יש משקל. להמון דברים יש משקל בתחושה הסופית של הלקוח. ובסוף זה המבחן היחיד. לקוח חוזר או לא חוזר.
אז יאללה, שלא תעיזו לא לחזור.
זה היה ארוך..
1. יומנו של מסעדן, פרק שישי ואחרון! שיחולק לשני חלקים:
א. רקע ואיך התגלגלתי.
ב. היום יום של חיי מסעדן או בעצם היום יום שלי.
חלק א -
והפעם פרק אישי, הנחתום יעיד על עיסתו...
שמעתי את זה הבוקר בחדשות, ואני לא מבין איך זו לא כותרת ראשית בכל מקום שפוי:
"חמאס טוען שאין באפשרותו להתחייב שיש 40 חטופים שבין החיים שאותם יוכל להחזיר כחלק משלב ראשון בעסקה" והמשיך השדר (אפי טריגר) " בישראל נוטים להאמין להערכה זו"
אתם יודעים מה הכי עצוב לי בהתבגרות ובאובדן התמימות?
כשהייתי ילד לא הבנתי איך לעזאזל התרחשה השואה?
איפה היו כולם?
איך בני אנוש עשו את הפשע הכי גדול שאפשר לדמיין?
והיום,
אני מבין כמה זה פשוט לגרום לאנשים לשנוא. לפחד.
וכמה קצרה הדרך כדי לגרום להם להרגיש שווים הרבה יותר.
ברגע זה מתראיינת בגלי צה"ל בחורה שמספרת על החוויה שלה בשבת הארורה,
בין הדברים היא מספרת על אחיה , לוחם בסיירת גולני שהיה ברגילה, אבל היה בלי הנשק!!!
מה זאת אומרת שחייל יוצא בלי נשק הבייתה ועוד לוחם בסיירת גולני.
יש ארגון אחד בעולם,
ארגון שמכבד את עצמו ואת אנשיו,
ארגון שמכבד את הלקוחות שלו,
יש ארגון אחד כזה שבו אדם כמו חליווה לא היה מפוטר עוד היום?
הוא לא התפטר מאז ה 7 לאוקטובר אלוהים יודע למה.
היום הוא חייב להיות מודח!
1.5 אחוז
זה האחוז מכלל האוכלוסיה שמשרת שירות מילואים פעיל.
כמה מזה לוחמים? אין לי מושג, מעריך ש 30 אחוז מ 1.5 אחוז.
0.5 אחוז, מכלל האוכלוסיה משרתים בשירות מילואים פעיל וקרבי.
חובה בתחת שלי!! זו לא חובה, זו התנדבות נטו!!
ועכשיו רשאים לחזור לדיון ה״סרבנות להתנדב״.
אני פשוט מתקשה להבין איך יש פה דיון,
איך יכול להיות שגם בעניין החטופים התפצלנו לשמאל וימין.
איך לא ברור לכולם ההבדל בין אזרח לחייל?
כשאתה חייל אתה יודע, שאתה נוטל סיכון. שיכול לקרות לך הרע מכל.
זה חלק מהשיט הזה שנקרא להיות לוחם.
פריבלג הם קוראים לי,
אז בואו אספר לכם איזה פריבלג אני, וזה רק עלי כי על מי אני אדבר אם לא על עצמי?
נולדתי בקיבוץ כברי ב 1979,
סבים שלי מצד אבא , חזי בריט וחווה רכבי היו ממקימי בית הערבה ב 1938. סבא עלה בגיל 16 לבדו מגרמניה. ההורים שלו ואחותו נשארו שם ונספו בשואה.
אז איך התחילה השבת שלכם?
שלי אתם שואלים?
ב 8:00 מעדכנים אותי שהודיה (ההומלסית המתפשטת) בקפה, הקדימה היום.. אמרתי להם שאני בדרך ושיתקשרו למשטרה
8:05 מעדכנים שהתפשטה..
מגיע אחרי 10 דקות, רואה את הודיה הולכת לכיוון מזרח ואחריה את המנהלת שלי עם דמעות.
הודיה הרביצה לה מסתבר.
אלירז פרץ – 13 שנים
בכל פעם שיש לי את הזכות לדבר על אלירז אני בוחר לדבר על אלירז החבר. אלירז האדם. על הלב. על החיבוק ששובר את העצמות.
יש מספיק שיספרו על אלירז הלוחם. המפקד. התלמיד.
אני, הדבר שהכי צרוב לי בלב. בזיכרון. זה אלירז האדם והחבר.
1. יומנו של מסעדן – ניהול משברים
כמו שכבר פירטתי בפרקים הקודמים, עולם המסעדנות הוא עולם חוסר הוודאות.
אתה קם בבוקר ואין לך מושג מה יביא יום. אין יום בלי בלת"מ קטן כגדול. עובד חולה, טעות של ספק בהזמנה, גריל שמפסיק לעבוד באמצע סרוויס צהריים ובאמת כל יום , יום יום.
היום איזה טרול הגיב לי פה שאם כל כמה שאני מתרפק על השירות הצבאי (מה שנכון) זה ביזיון שאני לא מתגייס למילואים.
ובו בזמן מגיש הפוך עלוב לתל אביבים מזדיינים לפי הגדרתו.
בדרך כלל הרפש שנזרק לעברי לא מזיז לי.
אתמול חבר כתב פוסט ששיקלי קרא למפגינים טרוריסטים,
הלכתי להקלטה של השיחה. הרגיש לי שהוא כשל בלשונו. אולי בגלל ההכרות איתו הקלתי עם דבריו. אולי כי באמת קיוויתי שזו רק מעידה בשידור ישיר שאינה מעידה על תחושתו.
אנשים שאין להם מושג מה אנחנו עוברים פה יום יום.
אין להם מושג שמנהלת חטפה מכות מהודייה.
שאנה זורקת מאפרות על מלצרים.
שהודיה מתפשטת וצורחת כמו חיה פצועה באמצע המקום.
אז טהרנים ויפי נפש שאין להם שמץ, סתמו את הפה. זה הדבר היחיד שמצופה ממכם. אם אתם כל כך טובים אולי תנסו לעזור להן.
לקראת סוף לבנון השניה, כשאנחנו בעומק השטח. 20 ק״מ מהגבול. הגיעה אלי הודעה שחבר הכי טוב של אחד החיילים שלי נהרג.
החלטתי לא לספר לו.
הרגשתי שאין טעם.
אי אפשר כרגע בשום דרך להוציא אותו.
ואי אפשר מבחינתי לספר לו. אין לזה שום ערך. ככה חשבתי.
איפה הימין השפוי שיצעק גם הוא את הצעקה?
אלו המנהגים שלכם?
זה מה שאתם חושבים עלינו? טרוריסטים? אם כן, זמננו פה באמת על זמן שאול.
אין לי כבר מילים. זה בלתי נתפס
מסוקי פינוי מגיעים לאיכילוב בבוקר שבת.
טסים מטרים ספורים מעל הראש.
הלב מתכווץ
צמרמורת רק מהמחשבה.
על מי יש שם. על המשפחות. על הפצועים.
אנחנו במלחמת אין ברירה ועדיין המחיר הוא מטורף.
דן חלוץ??
דן חלוץ??
מי בוחר את הדוברים?
אנחנו נאבקים בשחיתות אז בוחרים רמטכ״ל שמכר מניות שעתיים לפני שיצא למלחמה??
אנחנו מחפשים מנהיגות אמיצה אז בוחרים ברמטכ״ל פחדן שניהל מלחמה כושלת??
מי בוחר את הדוברים??
הותרו לפירסום
חמישה
חמישה
לשניים התרגלנו
היום חמישה
נתרגל גם לזה.
כי זה המחיר הם אומרים. אני אומר.
חמישה
שלא ידעו אהבה ואכזבה ורגעים קטנים ושיגרה של חיים.
חמישה
חמש משפחות הרוסות. וחברים וחברות.
חמישה היום.
ומחר?
נתרגל?
״זכית״ להיכנס בשיירה ללבנון?
״זכית״ לשבת במארב ואז משום מקום עשרות פצמ״רים על הכוח?
״זכית״ לאבד חברים שם במוצבים?
בזכות ברק אלפי חילים הפסיקו לזכות
ארבע אמאות הן גיבורות!
אהוד ברק עשה מהלך אמיץ שמדינת ישראל תהיה חייבת לו לעד!
אבל אתה משפיען רשת מסתבר. כבוד
יש כמה מעריצים של מנהיג הפוטש, שדואגים כל פעם להזכיר לנו "שהיציאה (בריחה כמו גנבים בלילה) שהוא הוביל מלבנון, חסכה לנו במרוצת השנים, חיים של עשרות ואולי אף חיים של מאות חיילי צה"ל"
זה נכון.
אבל מה שהם קצת שוכחים לספר לכם, זה שבגלל אותה בריחה, חיזבאללה הפך מארגון טרור בינוני,
מאיר אדוני מתבייש שהיה חלק מההזייה של אנשי השמאל,
אז בואו אגיד לכם משהו לכל המאיר אדונים החדשים שנולדו בשביעי באוקטובר בשעה 6:30 בבוקר.
האויב הוא אויב, תמיד היה ותמיד יהיה. ערכי יותר או ערכי פחות זה ממש לא משנה.
כשמחזירים קפה זה מאוד מעצבן,
אבל זה שיעור מעולה לכל ברמן.
בסוף אתה מוכר כוס קפה ב 14-17₪. המינימום זה שתעשה אותו לא פחות ממושלם.
לא יצא לך מושלם (הקצפה, כמות קצף, טמפ׳, טחינה לא טובה וכו וכ) אז פשוט תעשה חדש. בלי קיצורי דרך.
בקיצר, מוזמנים להחזיר!
אבל רק בשלישי רביעי!!
רק בקשה אחת,
בימים הקרובים כשאתם מקללים אותי תגידו לפני אם זה בגלל שאני שמאלן או בגלל שהעזתי להגיד משהו שלא תואם את רוח מחנה השמאל שאליו אני משתייך.
פשוט ימים מבלבלים.
אז שאדע איך להגיב.
מעריך.
פשוט היה לי הרגע בילבול עם מישהו. וחבל.
הוא איבד את היקר מכל,
הוא כבר לא יכול להפסיד יותר,
המינימום זה שנקשיב לו.
וברמה האישית, הוא צריך להנהיג את המדינה.
אני וכל כך רבים נוספים נשכב על הגדר בשבילו. בשבילנו!
איזה בן אדם מרשים!
אבל יש מחיר. מחיר כבד.
מחיר שהוא פשוט לא מכיר.
אז טיפת צניעות.
טיפת ענווה.
אתה בתפקיד משפיע מידי כדי לדבר בסיסמאות.
יש מציאות
היא חרא. היא מורכבת.
מלחמה זה הפיתרון האחרון. תמיד!!
ימים שחורים. ממשלה אפלה
היום יאיר נתניהו, הלוחם הגיבור. הציוני הגאה והטוב (בטוח שיותר מאיתנו) קרא לנו טרוריסטים.
עכשיו מאי גולן השוותה משא ומתן עם טרוריסטים למשא ומתן עם מנהיגי המחאה (אגב , מי המנהיגים? כי אני שם בשם עצמי ובשם כאבי ועתידי)
תגידו, התחרפנתם?? איבדתם כל טיפת שפיות?
אתחיל מהסוף,
מאוגוסט הקרוב התחתית תהיה סגורה בשבתות!
ועכשיו לחפירה,
הגעתי לתחתית לפני בדיוק 17 שנה,
ביום רביעי 12/7/2006 בשעה 15:55 בדרכי למשמרת בר הראשונה שלי קיבלתי את הטלפון מצפריר, "בריט, הפעילו צו 8, תעיף את הצוות ליחידה".
שיקלי, אתה מכיר אותי מספיק. גדלנו באותה ערוגה צבאית. אתה יודע כמה מעריך ואוהב ברמה האישית. אני חושב שאני יודע שזה הדדי. אתה יודע בדיוק כמה המדינה הזו חשובה לי. לפחות כמו לך. השבר שלנו בשמאל הוא עצום. המינימום מבחינתך זה לא לזלזל בזה. אלו לא איומים , זה שבר אדיר
יומנו של מסעדן, כי מזמן לא עדכנו.
באוגוסט הפסקנו לפתוח בשבת.
ההחלטה הייתה ממקום אישי. מהבנה איזה עומס יוצרת השבת על העסק ובעיקר עלי.
חטפתי ביקורות מפה ועד אוסטרליה.
מתחזק קראו לי,
אם מנהל לא יכול להיות בעסק שלו בשביל שהעסק יעבוד כנראה שיש לו בעיה ניהולית.
חמאס!!
חמאס!!
לא מצרים
לא לבנון
לא חיזבאללה
לא סוריה
לא אירן
פאקינג ארגון קיקיוני עשה לנו יום כיפור!
אין לנו מנהיגים
אין לנו צבא
יש רק אותנו מסתבר
מקווה שזה יספיק
איזה יום בלתי נתפס
הבטחתי לעצמי שלא אצפה בסרטון,
אבל צפיתי,
והלב על 200.
כל כך הרבה רגשות,
אשמה שלא הייתי שם,
בושה מטורפת שככה הן הופקרו,
עצב בלתי נתפס בלהסתכל עליהן,
חוסר יכולת לתפוס איך דבר כזה קורה,
כעס
כעס
כעס
כעס
כל כך הרבה כעס
ומי מהן עוד בחיים?
מנהלות כבר לא מעוניינות לעבוד משמרות ערב בגלל הפחד מהן. כשאני לא פה הן אלימות ומשתוללות. וכל הלקוחות פשוט קמים ועוזבים.
אבל הכי גרועים בפער אדיר, הם כל יפי הנפש, הטהרנים למיניהם שבאים אלי אחרי ומטיפים לי מוסר על איך שאני מתנהג איתן.
כש wolt על דעת עצמם מבטלים חיוב של מנה בגלל טענה כזו או אחרת של לקוח,
הם גם מבטלים את העמלה שהם גבו ממני בעבור אותה מנה שהוזמנה? (32 אחוז כולל מעמ)
או שהם בעצם גם ביטלו לי את המנה. גם הפסדתי על ההכנה. על המרכיבים ועדיין אשלם את העמלה שהם גובים.
כי הם לא נותנים לי תשובה.
ב- 12 ליולי 2006 הייתי אמור להתחיל את המשמרת הראשונה שלי בתחתית בתור ברמן. סיימתי התלמדויות וב 16:00 הייתי צריך לעלות למשמרת.
במקביל עוד החזקתי את העבודה הקודמת. ברמן במועדון ״קפה ברזילי״ עם ליין הפאג שהכניס לי יותר כסף משדמיינתי שאי פעם ארוויח.