טעיתי. חשבתי שיש לי אפשרות להתנער מהזהות היהודית-לאומית שלי. חשבתי שיש לי פריבילגיה לחיות כמו אדם מערבי ממוצע. חשבתי שאנטישמיות בהיקף שנחשף עכשיו זה משהו ששייך לעבר. לא עוד. אני גאה ביהדות שלי ואלחם עליה בכל חזית אפשרית.
הטרגדיה הכי גדולה היא עבור אלה שפשוט נולדו פה במקרה ורק רוצים להעביר 80 שנה בשקט. בלי ציונות ואידאולוגיה, בלי צו אלוהי ובלי סנטימנטים ל"מולדת", בלי התרפקות על ארץ ישראל הישנה והתמימה. פשוט לעשות קצת צחוקים ולמות. מה כבר ביקשנו.
אמרתי לפסיכולוגית שניאלץ להקפיא את הטיפול כרגע כי איבדתי את רוב ההכנסה שלי והיא אמרה שאין מצב ושאגיע בלי לשלם עד שהמצב ישתנה. אין לי משהו מצחיק להגיד על זה. התרגשתי
הטרגדיה הכי גדולה היא עבור אלה שפשוט נולדו פה במקרה ורק רוצים להעביר 80 שנה בשקט. בלי ציונות ואידאולוגיה, בלי צו אלוהי ובלי סנטימנטים ל"מולדת", בלי התרפקות על ארץ ישראל הישנה והתמימה. פשוט לעשות קצת צחוקים ולמות. מה כבר ביקשנו.
מישהו חסם רחוב שלם עם הרכב שלו. מכיוון שהוא אדם מתחשב הוא השאיר פתק עם מספר טלפון, אבל כנהוג בקרב אוכלוסיית חסרי המוח הוא שכח את המכשיר ברכב. וזה לא נגמר שם. כשהוא סוף סוף חזר לזירה, השוטרת שהוזמנה למקום קראה לו טל, כי על הפתק שהוא השאיר על הרכב היה כתוב "טל 05022145331"
אחרי שהדחקנו יותר מדי זמן את זה שאלה צריכה משקפיים, היום הלכנו לעשות. בגלל שהיא לא הסכימה לשים אותם, בכתה והייתה מאוד עצובה, קניתי זוג ללא מספר והבטחתי לה שכל עוד היא שמה גם אני שם. לילדים בגן שלה שרוצים לנצל את המצב ולצחוק עליה אני אומר דבר אחד: DON'T
ניסיתי לברר עם המוקד של הרכבת הקלה איך משלמים על ילד בן 5 והנציגה הסבירה שצריך להטעין את הנסיעה בטלפון שלו. אמרתי לה שהוא בן 5 ולכן אין לו טלפון והיא אמרה "אז כנראה שהגיע הזמן לקנות לו אחד"
נשרפה לי הנורה ברכב
מוסך א': "אתה צריך להחליף את כל הפנס הקדמי וזה יעלה לך 2000 ש"ח כי אף אחד לא מוכר את בית המנורה הזה
מוסך ב': "תעלה רגע את התמונה הזו לאלי אקספרס, תזמין 2 ב-10 שקלים לאחד ותחזור אליי כשזה יגיע כדי שאחליף לך בחינם"
שבוע שעבר מישהו בקבוצת וואטסאפ של הבניין פרסם רשימת חסימות כבישים ודייר אחר הגיב לו "פושע אנרכיסט" והם קבעו מכות ליד הפח של הבניין. העליתי לפה צילום מסך ומחקתי את השמות. מישהי מהבניין ראתה את הציוץ וכתבה "יש שפל יותר מלפרסם בטוויטר התכתבויות מפה?" אז הגבתי "כן,לקבוע מכות ליד הפח"
אחי הקטן, שקיבל היום מצטיין רקטור בחוג לכלכלה ומנהל עסקים, התעקש לקחת את אבא שלי למשרדי מס הכנסה כי לטענתו מגיע לו החזר מס של מעל 100 אלף שקל. אבא שלי התעקש שאין מצב אבל הסכים ללכת ומה אתם יודעים, מגיע לו החזר של 140 אלף שקל שאף אחד לא היה מחזיר לו
מדהים אותי איך סומכים עלינו להעביר לבד 1000 מוצרים בקופות העצמיות אבל מספיק שאתה רוצה לבטל מוצר אחד וצריך שיגיע מנכ"ל הרשת כדי לאשר את הביטול עם הכרטיס המטומטם שלו.
אחיינית (דתייה) בת 12 עושה אצלנו שבת. הבטחנו להורים שלה שלא נחלל שבת באופן שיגרום לה אי נוחות. כלומר, בלי מוזיקה, טלוויזיה וכו'. עכשיו היא אמרה לנו "החלטתי שאני לא רוצה להיות דתייה יותר". איזה כיף הולך להיות כשההורים יבואו לאסוף אותה במוצ"ש.
הגברת חזרה מהעבודה עצבנית ומותשת. הילדים חזרו מהגן מצוברחים ועייפים. עשיתי את הדבר האחראי ובלי להגיד לאף אחד הזמנתי 2 מגשי פיצה. 10 דקות אחרי שהשליח דפק בהפתעה על הדלת כולם היו עם חיוך. באמת שלא קיים משבר שפיצה לא יכולה לפתור. כן רוסיה ואוקראינה, אני מסתכל עליכן.
היום בבוקר עליתי על מונית בדרך לאולפני הרצליה. הנהג חייך. כששאלתי מה שלומו הוא ענה: "אתה הנוסע הראשון ביום האחרון שלי בעבודה אחרי 40 שנה. לפי החישוב שלי נסעתי משהו כמו 4 מיליון ק"מ". תכלס התרגשתי ולא ממש ידעתי איך להגיב אז יצא לי: "בשמי ובשם כל הנוסעים שהסעת במהלך השנים תודה רבה"
הגברת שאני נשוי לה שונאת שאני חוזר מהופעות עם האופניים אחרי שאני שותה. אתמול הצלחתי להיכנס למיטה בלי שהיא תרגיש שחזרתי. פתאום אני שומע אותה שואלת: "שוב שתית ונסעת על האופניים??" ואני כזה: "איך את יודעת?" והיא: "כי נכנסת למיטה עם הקסדה".
השכן מהדירה ממול כתב לי "יש מצב שיש לך 3 ביצים בשבילי? התחלנו להכין חביתה וגילינו שאין לנו". אהה באמת? סיימתם עם כככככל השלבים שלפני הביצים ואז זה היכה בכם?
אני מצייץ הרבה על אמא שלי, אבל חשוב לי שתבינו רגע מי זה אבא שלי. הבנאדם ראה עץ מנגו בגן אירועים ליד החופה וכשכולם אכלו מנה עיקרית הוא לקח כיסא, טיפס ושם מלא מנגו בשקית.
תופעה בזויה שצוברת תאוצה: ביקורת על ישראלים שלא יכולים לעמוד נפשית במה שקורה פה ו"בורחים" לחו"ל בשביל להתמודד. האנשים במדינה הזאת הם אלופי העולם ב"חרא לי אז אני רוצה שגם לאחרים יהיה חרא". כנראה בגלל זה כולם פה אובססיביים לילודה ומסתכלים על אל-הוריים כעל אנשים לא שפויים.
עשיתי מופע התנדבות בבסיס האימונים של גולני וכשסיימתי הם ביקשו ממני כתובת כדי לשלוח תעודת הוקרה ושי. שבוע אחרי זה קיבלתי צו מילואים. ידעתי שאסור לתת אמון בצה"ל.
בגן של הבת שלי יש ילד שמגיע ממשפחה מפורקת. אמא שיכורה 100% מהזמן ואבא בכלא. הילד נחשף לפורנו בוודאות לפני גיל 4. היו תלונות שהוא מוריד לילדות מכנסיים בשירותים ועוד תיאורים שאחסוך מכם. הבת שלי יחד עם עוד לא מעט ילדים סיפרו שנגע בהם בקטע לא נעים. פנינו עם זה לגורמים הרלוונטיים>>
איזו אמא חוצפנית של אחד הילדים בגן של יונתן רצתה שאבוא להופיע אצלה בחברה והציעה לי עשירית מהסכום שאני לוקח בדרך כלל, שגם הוא אחרי הנחה משמעותית. כשסירבתי הכי בנימוס שהצלחתי היא אמרה: "וואו. חשבתי שתעדיף סכום כלשהו על פני כלום". איך ממשיכים מכאן בלי להפעיל אלימות?
אני: למה אין לך רכב חשמלי או היברידי?
נהג מונית: כי מי שמנסה לחסוך בסוף אוכל חרא. זה כמו ללכת לזונה בישראל. צריך קונדום גם אם זה רק מציצה. הייתי בגרמניה, אתה לא מאמין לעיניים שלך. הייתי שם חודש לא הייתי עם הבולבול בתוך המכנסיים לשנייה
אני: אוקיי, אז לא היברידי
הבוס קרא לי לחדר ואמר לי לסגור את הדלת. התחלתי להזיע ולדמיין איך אני מתחיל לחפש עבודה בתקופה שבה אין עבודה. השלמתי עם גורלי כקופאי ממורמר ברמי לוי. ואז הוא הוציא תלושים של תו הזהב ואמר לי: "זה על תרומתך בתקופת הקורונה. אני יודע שלא קל לעבוד מהבית עם שני ילדים קטנים".
אני הולך לכתוב פה דברים לא כל כך נעימים, אולי, על התקופה שאני עובר. למה אני כותב פה? אין לי מושג. אולי כי התרגלתי לפרוק בטוויטר ואולי כי אני בתקופה הכי מחורבנת חברתית שהייתה לי בחיים אז נשארתי אתכם. בהרבה מובנים עוד לא התאוששתי מהשילוב של היריון לא מתוכנן + קורונה >>
כשהתחיל הבלאגן איבדתי בערך 70% מההכנסה שלי אז הודענו למנקה שבינתיים אנחנו לא יכולים להעסיק אותה. אתמול היא התקשרה ושאלה אם יש חדש ובקול רועד אמרה שהיא מוכנה לקחת חצי מחיר. זה כל כך כאב לי שהזמנתי אותה מחר ל-4 שעות. אני לא איזה פילנרטופ, אבל כנראה שהיא צריכה את הכסף יותר מאיתנו.
פסיכולוגית: אתה יודע שיש לי שירותים בבית כן?
אני: כן
פסיכולוגית: ואתה יודע שאם תלך אני לא אוריד לך את הזמן הזה מהטיפול
אני: אוקיי
פסיכולוגית: פשוט הבן שלי רואה אותך משתין כל שבוע ליד אותו עץ בחוץ...
אני:
בדרך לא דרך גיליתי שמופע התנדבות שהסכמתי לעשות הוא בכלל לא לצוות הרופאים והאחיות כפי שאמרו לי, אלא להנהלה הבכירה, ובמקום בבית החולים המופע יהיה במסעדת יוקרה. איזה אנשים דוחים.
אמא שלי התווכחה איתי על זה שלא באמת החמצתי משהו בעקבות זה שגדלתי בבית דתי ואמרה: "מה כבר הפסדת, סקס? לא היה לך סקס כי היית חסר ביטחון עם בנות ולא כי היית דתי".
שלאף אחד לא אכפת. אתמול כתבתי מייל לפיקוח והודעתי שאם עד סוף השבוע הקרוב הילד הזה נשאר בגן אפנה לכל גופי התקשורת בארץ ואשתמש בכל הכוח שיש לי ברשתות החברתיות כדי שהסיפור הזה יצא החוצה בצורה מאוד לא נעימה.
לא רציתי לספר לכם כדי לא לנחס, אבל כבר שבועיים לא נגעתי בוויד או באלכוהול, חזרתי להתאמן, חזרתי לכתוב, ובסופ"ש האחרון היו לי כמה מההופעות הכי טובות שהיו לי כל החיים. והכי מוזר שזה לא ממש היה הדרגתי. כאילו מישהו לחץ על כפתור. שלא תגידו שאני משתף רק ��שחרא. הלוואי שיישאר ככה
יש לי בהופעה קטע על זה שלא הייתי תלמיד טוב כי לא היו בנות בכיתה ולכן לא היה לי את מי להרשים. היום ישבו בקהל שני גברים דתיים חמודים אז שאלתי אותם איך הם חוו לימודים רק עם בנים והם אמרו "האמת שמדהים. ככה הכרנו והיום אנחנו זוג"🤩
בדרך לסופר פארם עצר אותי ילד בן 11 או 12. הוא אמר: "בחיים לא עשיתי את זה ואני ממש מתבייש אבל אמא שלי שלחה אותי לבקש עזרה, אפילו אוכל כי העסק שלנו קרס ועיקלו לה את החשבון". זה קרה לפני 5 שעות ואני לא יכול להפסיק לחשוב על זה. ללא ספק אחד הרגעים הכי עצובים שחוויתי.
בבחירות הבאות הייתי רוצה לראות נבחרי ציבור עם יכולות אינטלקטואליות. זה צריך להיות קריטריון מרכזי. משני הצדדים. אנשים שיודעים להתנסח (בעצמם. לא באמצעות מנהלי הסושיאל שלהם), לנהל דיון, להבין מורכבות, להכיר את ההיסטוריה. טמטום וטפשות הן חלק מהסיבות הלא מדוברות שבגללן הגענו למצב הזה.
קיבלתי פנייה מזוג שרוצה שאחתן אותו. דיברנו בטלפון ושאלתי אם יש נושאים שאסור שאצחק עליהם בחופה והם אמרו "בן משפחה חטוף בעזה, אז על זה אסור לצחוק". תודה על הטיפ. תכננתי לפתוח את הרגע הכי מרגש בחיים שלכם עם בדיחות על הנושא הכי רגיש בהיסטוריה של המדינה
קיבלנו חשבון גז 620 ש"ח לחודשיים ואפילו שהמים החמים בבית פועלים על גז זה היה נראה לי קצת מוגזם אז התקשרתי לשירות לקוחות ונפלט לי, שאלוהים יסלח לי, "אני מבין שהצריכה בחודשים האלה גבוהה יותר ועדיין, נראה לי מוגזם, 620 לחודשיים? מה אני מתפעל מחנה השמדה?"
השילוב של כל זה פגע לי בביטחון, שהוא כנראה הדבר הכי חשוב במקצוע הזה. אני הולך לטיפול אבל זה מרגיש כמו טיפה בים. מנסה לקוות ולהאמין שתהיה איזו תפנית שתוציא אותי מהלופ הזה, כי כרגע אני עמוק בתוכו ולא נראה שיש איזה תרחיש שישנה את המומנטום בזה באופן משמעותי. הלוואי שאני טועה.
כבר שבועיים שכולם נוסעים לידי ממש בזהירות בכביש, אז היום ניסיתי לאשש את התיאוריה שהייתה לי ונסעתי ממש לאט בנתיב הימני. אף אחד לא ניסה לעקוף. הרמקול בלוטות' שלי גורם לכולם לחשוב שאני שוטר😂
ברמה הרגשית אני פשוט מסרב לקבל את זה שיש לנו 240 חטופים בעזה והחיים איכשהו ממשיכים. מרגיש לי שכולנו צריכים לעצור הכל, לא ללכת לעבודה, לא לקדם עניינים אישיים ולא כלום עד שהם פה
אמא שלי שברה יד ורגל לפני שבוע אז אבא שלי צריך לדאוג לה ולקלח אותה כל יום. עכשיו היא דיברה איתי ואמרה: "אבא שלך הזה, 30 שנות נישואין והוא עדיין לא יודע לפתוח חזייה". אני מצולק לכל החיים.
בכל יום שלישי אני מביא למישהי שעובדת איתי קפה קר מארומה. עכשיו היא יצאה לחופשת לידה וכבדיחה סימסתי לה: "להביא לך קפה קר?" תגובתה: "תודה אלדד, אבל אני לא במשרד היום". עד מתי אעבוד עם סחים?
דעה שהיא אולי לא פופולרית: ילדים בגילאי גן לא צריכים עוד חוגים/מסגרות/מפגשים חברתיים אחרי הגן. הם נמצאים מחוץ לבית משעות הבוקר המוקדמות עד 16-17, בסביבה רועשת עם עוד עשרות ילדים. אולי אני משליך מהחוויה שלי, אבל לדעתי הם צריכים להיות עם ההורים בבית בשעתיים המסכנות שעד השינה.